ההנחה הרווחת עד המאה ה-18 היתה שספר הכוזרי נכתב כספר פילוסופי ללא בסיס הסטורי ומעולם לא היתה התגיירות המונית שיצרה ישות מדינית יהודית. אולם, מחקרים וממצאים חדשים הוכיחו שאכן בעבר התגיירה ממלכת כוזר. ממלכת כוזר התקיימה בין המאה ה-7, למניינם, לתחילת המאה ה-11, והשתרעה במזרח אירופה: מנהר הוולגה והרי הקווקז ועד הים השחור והים הכספי. הכוזרים היו שבטי נוודים והממלכה היתה מורכבת משבטים שונים שהתאגדו לאחר מספר מלחמות אזרחים. כלכלת המדינה התבססה בעיקר על מסחר, גביית מס ממעבר סחורות, וכן מייצוא דבש, פרווה, משי, דגנים, דגים ועבדים. התגיירות ראשי הממלכה היתה כנראה במאה ה-8 בעקבות ויכוח המלך 'בולאן' עם אחד מחכמי היהודים. ב'ספר האמונות' (לר' שם טוב) נכתב ששם חכם זה הוא ר' יצחק הסנגרי. בעקבות התגיירות מלכם התגיירו גם אחרים מראשי הממלכה וחלקים מהעם (אף שיש שמעירים שלא מדובר על יותר מ- 6000 נפש). מאז ועד סוף ימי הכוזרים חויב המלך להיות יהודי. נפילת ממלכת הכוזרים אירעה במאה ה-11 בעקבות התפוררות העם שהיה מורכב מבעלי דתות שונות, היחלשות הכלכלה ופלישות של מדינות שכנות, בעיקר של רוסיה. יהודי כוזר כנראה נטמעו באוכלוסיה היהודית וחלקם התבולל בין הדתות השונות. במקורותינו הכוזרים מוזכרים לראשונה אצל הרס"ג (חי בין המאה ה-8 ל-9) ומאוחר יותר אצל ר' חסדאי אבן שפרוט, שיצר קשר עם מלך הכוזרים בעקבות מחשבה שהכוזרים הם מעשרת השבטים האבודים. כמאה שנה מאוחר יותר נכתב ספר הכוזרי והביא את דבר התגיירות הכוזרים לעולם היהודי כולו.

וְסָמְכוּ עַל כָּל מַה שֶּׁהִרְחִיקוּ שֶׁהוּא בָּטֵל. רבנו סעדיה גאון כותב כנגד השיטה הטוענת כי מה שהאדם מדמיין הוא המציאות האמִתית. בוודאי, הוא כותב, שאף אם העני יחשוב שהוא עשיר – הוא יישאר עני. רבי נחמן מברסלב כותב כי אכן יש לדמיון כוח רב, ואם אדם עני ידמיין ויאמין בלב שלם שהוא עשיר, הוא באמת יהפוך לכזה. הסיבה שבדרך כלל אנו לא רואים מקרים כאלו הוא בגלל שהאדם לא מאמין בשינוי מספיק: "דַּע שֶׁהַמַּחֲשָׁבָה יֵשׁ לָהּ תּקֶף גָּדוֹל וְאִם יְחַזֵּק וִיגַבֵּר מַחֲשַׁבְתּוֹ עַל אֵיזֶה דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם יוּכַל לִפְעל שֶׁיִּהְיֶה כָך וַאֲפִילּוּ אִם יְחַזֵּק מַחֲשַׁבְתּוֹ מְאד שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מָמוֹן, בְּוַדַּאי יִהְיֶה לוֹ. וְכֵן, בְּכָל דָּבָר רַק שֶׁהַמַּחֲשָׁבָה תִּהְיֶה בְּבִּיטּוּל כָּל הַהַרְגָּשׁוֹת וְהַמַּחֲשָׁבָה תַּקִּיפָה כָּל כָּך" [ליקוטי מוהר"ן קצג]. הרב חרל"פ כותב דברים דומים ביחס לישועה: "[...]שכל מה שמוסיפים לקוות ולצפות לראות בטובתו של ישראל מקרבים את הגאולה[...] ולא עוד אלא שכל יסודה של הגאולה היא צפית הישועה האמיתית[...] ואם לפעמים מתחילים אורות הגאולה להתנוצץ ולהתגלות ובדרך פתאומית נעלמים, אין זה אלא מפני שהצפיה לישועה לא הייתה שלמה[...] [מעייני הישועה ב]. לפי דבריו, ככול שנצפה יותר לישועה – כך הדבר יקרב אותה.