15 - ספר העיקרים חלק ב'

רבי יוסף אלבו הוא החכם הפילוסוף האחרון של יהדות ספרד, והוא חותם את תקופת תור הזהב של הפילוסופיה העברית.
לא רבים הם הפרטים הביוגרפיים הידועים לנו על המחבר. הוא נולד בערך בשנת הק"מ (1380) ונפטר בערך בשנת הר` או הקצ` (1440 או 1430). רבו המובהק היה רבי חסדאי קרשקש (בעל "אור ה`", ראה העיקרים א, כו; ג, טז), והוא שאב גם מתורתו של רבי שמעון דוראן (התשב"ץ) וכן מתורתם של יתר גדולי ההוגים הראשונים. את ספרו `העיקרים` כתב בעת ששימש כרב העיר שוריאה שבקסטיליה.
ספר `העיקרים` הוא מספרי המופת של העולם היהודי. בספר זה מסכם המחבר למעשה את כל עולם ההגות והאמונה העבריות עד לתקופתו, אך גם מחדש ומאיר בדרכו הייחודית עניינים שטרם נתבארו עד לימיו. בספר הוא מחדש את המושג `עיקרים` - יסודות אמונה המהווים בסיס לדת, שכל קיומה של הדת תלוי בהם ובלעדיהם אין לה קיום.
את `העיקרים` חילק המחבר לשניים – עיקרים ושורשים; העיקרים הם כאמור היסודות שבלעדיהם אין קיום לדת האלוהית, והם שלושה: מציאות אלוהים, תורה מן השמים ושכר ועונש.
כדי לא להשאיר את שלושת העיקרים לפרשנות אישית של כל אחד, הגדיר רבי יוסף אלבו גם שורשים שהם מעין תולדות הנגזרות מהאבות –העיקרים.
בספר ארבעה מאמרים: הראשון שבהם מבאר את חובת החקירה ולימוד האמונה העברית, תוך דגש על הנושא של בירור עיקרי האמונה. שלושת המאמרים שאחריו מוקדשים כל אחד לעיקר אחד משלושת העיקרים.
סגנונו הנעים והעממי לצד עמקותו, דרשותיו המיוחדות ובהירותו וכן מגוון המקורות שמהם שאב, הפכו את ספרו לבעל תפוצה רחבה ביותר בכל רחבי העולם היהודי ואף מחוצה לו.
בתכנית הלימוד לא נוכל להקיף את הספר כולו. לאחר מחשבה מרובה בחרנו את החלקים המרכזיים שבהם מתבלטת שיטתו של המחבר ואת החלקים שרלוונטיים להתמודדויות היום-יומיות שלנו. בחלק זה נלמד פרקי יסוד מהספר:
מאמר שלישי - פרקים כ"ט-ל"ז: תכלית האדם - קיום המצוות מתוך כוונה, שמחה ואהבה.
מאמר רביעי - פרקים יח-כא, כד: שיטתו היסודית של רבי יוסף אלבו בנושא התפילה.