14 - ספר העיקרים חלק א'

רבי יוסף אלבו הוא החכם הפילוסוף האחרון של יהדות ספרד, ובו מסתיימת תקופת תור הזהב של הפילוסופיה העברית. לא רבים הם הפרטים הביוגרפיים הידועים לנו על המחבר. הוא נולד בערך בשנת הק"מ (1380) ונפטר בערך בשנת הר` או הקצ` (1440 או 1430). רבו המובהק היה רבי חסדאי קרשקש (בעל "אור ה'", ראה העיקרים א, כו; ג, טז), והוא שאב גם מתורתו של רבי שמעון דוראן (התשב"ץ) וכן של יתר גדולי ההוגים הראשונים. את ספרו `העיקרים` כתב בעת ששימש כרב העיר שוריאה שבקסטיליה.
ספר `העיקרים` הוא מספרי המופת של העולם היהודי. בספר זה מסכם המחבר למעשה את כל עולם ההגות והאמונה העברית עד לתקופתו, אך גם מחדש ומאיר בדרכו הייחודית עניינים שטרם נתבארו עד לימיו. בספר הוא מחדש את המושג `עיקרים` - יסודות אמונה המהווים בסיס לדת, שכל קיומה של הדת תלוי בהם ובלעדיהם אין לה קיום.
את `העיקרים` חילק המחבר לשניים – עיקרים ושורשים; העיקרים הם כאמור היסודות שבלעדיהם אין קיום לדת האלוהית, והם שלושה: מציאות אלוהים; תורה מן השמים; שכר ועונש.
בכדי לא להשאיר את שלושת העיקרים לפרשנות אישית של כל אחד, הגדיר רבי יוסף אלבו גם שורשים שהם מעין תולדות הנגזרות מהאבות –העיקרים. בספר ארבעה מאמרים: הראשון שבהם מבאר את חובת החקירה ולימוד האמונה העברית, מתוך דגש על הנושא של בירור עיקרי האמונה. שלושת המאמרים שאחריו מוקדשים כל אחד לעיקר אחד משלושת העיקרים.
סגנונו הנעים והעממי לצד עמקותו, דרשותיו המיוחדות ובהירותו וכן מגוון המקורות מהם שאב, הפכו את ספרו לבעל תפוצה רחבה ביותר בכל רחבי העולם היהודי ואף מחוצה לו.
בתכנית הלימוד לא נוכל להקיף את הספר כולו. לאחר מחשבה מרובה בחרנו את החלקים המרכזיים בהם מתבלטת שיטתו של המחבר והחלקים שרלוונטיים להתמודדויות היום-יומיות שלנו. בחלק א` נלמד את מאמר ראשון שמהווה תמצית של הספר. בחלק הבא נלמד חלקים ממאמר שלישי ורביעי.